פובליה (Poveglia) הוא אי קטן בלגונה של ונציה, בין העיר לאי לידו, והוא סגור לציבור. אין תחנת ואפורטו, אין קו תחבורה שעוצר בו ונחיתה עליו מחייבת אישור מהרשויות. את האי אפשר לראות מהמים - משיט פרטי, מסירה או מקייאק שעוברים בסמוך - ולא מקרוב יותר מזה. ההיסטוריה המתועדת שלו כוללת יישוב מהמאה החמישית, תחנת הסגר ימית ובית אבות שנסגר בשנת 1968.

הסיפורים שמסתובבים ברשת על מאות אלפי קורבנות ועל רוחות רפאים אינם עומדים במבחן התיעוד. דווקא הסיפור האמיתי - איך לגונה שלמה בנתה את אחת ממערכות ההסגר הראשונות בעולם, ואיך קבוצת תושבים נאבקה שנים כדי להפוך אי נטוש לפארק ציבורי - מעניין הרבה יותר.

מה זה בעצם האי הזה ואיפה הוא נמצא

פובליה הוא אי קטן בלגונה הדרומית של ונציה, במים הרדודים שבין העיר לרצועת לידו. הוא מחולק בפועל לשני חלקים שתעלה מפרידה ביניהם, ועליו שרידי מבנים מלבנים אדומות שהצמחייה כיסתה כמעט לחלוטין.

מבחינה משפטית האי הוא רכוש המדינה האיטלקית. אין בו תשתית פעילה, אין בו חשמל ואין בו כל שירות לציבור. מי שמפליג בלגונה הדרומית בכיוון לידו או קיוג'ה עובר לידו כמעט תמיד, לרוב בלי לדעת שזה מה שהוא רואה.

מגדל פעמון קטן הוא המבנה הבולט ביותר שאפשר לזהות ממרחק. הוא שריד לכנסייה שעמדה על האי בעבר, והוא הפרט שהכי מרבים לצלם ממנו מהמים.

ההיסטוריה המתועדת - מיישוב דייגים לתחנת הסגר

האזכור הראשון של האי בכתובים הוא מהמאה החמישית לספירה, כשקבוצות תושבים מהיבשת נמלטו אל הלגונה. במאה התשיעית כבר תפקד המקום כיישוב מלא לכל דבר, שהתפרנס מדיג ומייצור מלח - שני ענפי הכלכלה הקלאסיים של הלגונה הוונציאנית.

מלחמת קיוג'ה, בשלהי המאה הארבע עשרה, שינתה הכל. הלחימה בין ונציה לג'נובה התנהלה בדיוק באזור הזה, האי נפגע קשות והאוכלוסייה שנותרה בו הצטמצמה לעשרות בודדות. מאותו שלב ואילך הוא לא חזר להיות יישוב.

בשלהי המאה השמונה עשרה קיבל האי תפקיד חדש: משרד הבריאות של הרפובליקה הוונציאנית שילב אותו במערך תחנות ההסגר של הלגונה. מ-1793 ואילך הוא שימש נקודת בידוד לספינות ולמטענים שנכנסו לנמל, ותפקיד זה נמשך במתכונות משתנות עד אחרי מלחמת העולם השנייה.

בית האבות שפעל שם ונסגר

הפרק האחרון שבו האי היה מאויש באמת התחיל בשנת 1922, כשהמבנים הוסבו לבית לקשישים. זה לא היה מוסד סודי או נסתר - הוא פעל כמו כל מוסד סיעודי אחר בלגונה, עם צוות שהגיע מהעיר וחזר אליה.

המקום נסגר בשנת 1968, והאי עבר לידי המדינה. מאותה שנה ואילך הוא ריק, המבנים לא תוחזקו, והצמחייה השתלטה עליהם. חלק גדול מהתמונות שמסתובבות ברשת הן של המבנים האלה - מסדרונות מתקלפים וחדרים מלאי הריסות - וזה מה שהזין את הדימוי המפחיד.

עובדה שקל לפספס: המבנים על האי אינם יציבים. גם אילו הייתה גישה חופשית, הליכה בתוכם הייתה מסוכנת ממש. חלק מהאיסור אינו קשור למיסטיקה אלא לבטיחות פשוטה.

מאיפה הגיעו סיפורי הרוחות ולמה הם לא מחזיקים מים

התדמית של פובליה כמקום הרדוף בעולם התגבשה בעקבות תוכניות טלוויזיה בתחום העל-טבעי. משם ואילך היא התגלגלה לרשתות החברתיות, שם היא מוגשת כעובדה עם מספרים דרמטיים - מאות אלפי מתים, אדמה שרובה שרידי אדם ורופא מטורף שביצע ניסויים.

ההיסטוריון הוונציאני אלברטו טוזו פיי (Alberto Toso Fei), שחקר את הנושא, מצביע על פער עצום בין המספרים המצוטטים לבין מה שמופיע בתיעוד: מדובר בסדר גודל של עשרות בני אדם שמתו במגפה על האי, לא במאות אלפים. גם סיפור הרופא והניסויים אינו מגובה במסמכים.

למה זה חשוב למטייל? כי זה משנה את מה שמחפשים. מי שמגיע לאזור בציפייה לאתר אימה יתאכזב. מי שמבין שהוא מסתכל על אחת מנקודות המפתח של מערך ההסגר הימי הראשון בעולם רואה משהו הרבה יותר משמעותי - ובאזור הזה יש מקומות אחרים שאפשר באמת להיכנס אליהם ולראות את הסיפור הזה מקרוב.

מה קורה באי כיום - המאבק על הפארק הציבורי

בעשור השני של המאה העשרים ואחת הועמד האי במכרז חכירה ארוכת טווח בידי המדינה. במקביל קמה התאגדות של תושבי ונציה בשם פובליה פר טוטי (Poveglia per tutti), שגייסה כסף מהציבור כדי להתמודד על האי ולהפוך אותו לשטח ציבורי פתוח.

המכרז המקורי לא הבשיל לעסקה, וההתאגדות המשיכה במאבק משפטי ממושך מול הרשויות. בסופו קיבלה ההתאגדות זיכיון לשש שנים על החלק הצפוני של האי, במטרה לפתח שם פארק לגונה ציבורי - שטח ירוק פתוח שמדגיש שמירה על המגוון הביולוגי של הלגונה.

המשמעות למטייל היא פשוטה: מדובר בפרויקט שנמצא בתחילת דרכו ולא באתר שאפשר להיכנס אליו. עד שהפארק ייפתח, האי נשאר סגור. מי שמתעניין יכול לעקוב אחרי הפעילות של ההתאגדות, שמפרסמת עדכונים על התקדמות העבודות.

האם אפשר לבקר בפובליה, ומה כן חוקי

התשובה הישירה: אין קו תחבורה ציבורית שעוצר באי, ונחיתה עליו מחייבת אישור מהרשויות. אישורים כאלה ניתנים לעיתים רחוקות ובעיקר לצרכים מקצועיים - מחקר, תיעוד או עבודות. הגעה לאי בלי אישור נחשבת הסגת גבול על רכוש המדינה.

מה שכן אפשרי הוא לראות את האי מהמים. שיט פרטי בלגונה הדרומית, מונית מים או סיור בסירה עוברים בסמוך, וכך גם חלק ממסלולי הקייאק בלגונה. אלה חוויות חוקיות לגמרי, והן נותנות את המבט הקרוב ביותר שמותר לקבל.

מי שבכל זאת מחפש נחיתה על אי צריך לבדוק היטב מה בדיוק כולל הסיור שהוא מזמין, ומול מי הוא מזמין אותו. ההבדל בין שיט שמקיף את האי לבין ירידה לחוף הוא הבדל מהותי, והוא צריך להיות ברור מראש בכתב.

האלטרנטיבה שכן נכנסים אליה - האי לזרטו נואובו

מי שהסיפור של ההסגר הוונציאני סקרן אותו לא צריך להסתפק בהצצה מהמים. בלגונה הצפונית יש אי בשם לזרטו נואובו (Lazzaretto Nuovo) שפעל בדיוק לאותה מטרה - בידוד ספינות, מטענים ואנשים - והוא פתוח לביקורים מלווים.

הביקורים מתקיימים בעונה החמה, בערך מאפריל עד אוקטובר, בסופי שבוע ובליווי אנשי ההתאגדות שמתחזקת את האי. מגיעים לשם בקו ואפורטו 13 מפונדמנטה נואובה, ותחנת האי היא תחנה לפי דרישה - צריך לומר לצוות מראש שרוצים לרדת בה.

שני דברים שחשוב לדעת מראש: יש לתאם את הביקור מראש בדואר אלקטרוני, בדרך כלל כמה ימים לפני, והכניסה כרוכה בתשלום סמלי - בסביבות עשרה יורו לאדם ומחצית מכך לילדים. באי אפשר לראות מחסני הסגר מקוריים, כתובות שחרתו מלחים על הקירות ומסלול טבע קטן בלגונה.

איך משלבים את זה נכון ביום טיול בלגונה

הדרך ההגיונית לשלב את פובליה בטיול היא לא לבנות סביבו יום שלם. הוא נקודת עניין בתוך שיט, לא יעד בפני עצמו. מי שמפליג לכיוון לידו, פלסטרינה או קיוג'ה יעבור לידו בכל מקרה, ומספיק לדעת לאן להסתכל.

שילוב שעובד טוב הוא יום שמוקדש ללגונה הדרומית: שיט לאורך רצועת לידו ופלסטרינה, עצירה בעיירת דייגים בדרך, ומעבר בסמוך לאי בכיוון אחד. מי שמעדיף את הצד ההיסטורי יקדיש יום ללגונה הצפונית עם לזרטו נואובו.

לצילום, השעה הטובה ביותר היא סמוך לשקיעה, כשהאור נמוך והלבנים האדומות מקבלות גוון חם. חשוב לזכור שהמרחק מהסירה לחוף האי אינו קטן - עדשה רגילה של טלפון תיתן נקודה קטנה בתמונה, ומי שרוצה פרטים צריך זום אופטי.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• אין תחנת ואפורטו בפובליה ואין קו תחבורה ציבורית שמגיע אליו
• נחיתה על האי מחייבת אישור מהרשויות ובלעדיו היא הסגת גבול
• המבנים על האי אינם יציבים, ולכן חלק מהאיסור הוא עניין בטיחותי פשוט
• המספרים הדרמטיים שמסתובבים ברשת על מספר הקורבנות אינם עומדים במבחן התיעוד
• אפשר לראות את האי בחוקיות מלאה מהמים, בשיט פרטי או במסלול קייאק בלגונה
• מי שמזמין סיור צריך לוודא בכתב מה הוא כולל - הקפה מהמים אינה נחיתה
• האי לזרטו נואובו בלגונה הצפונית מספר את אותו סיפור הסגר ופתוח לביקורים מתואמים
• תחנת לזרטו נואובו בקו 13 היא תחנה לפי דרישה - צריך להודיע לצוות הסירה מראש

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לתכנן יום שלם סביב האי במקום לשלב אותו כנקודת עניין בתוך שיט
• להסתמך על סרטוני רשת כמקור עובדתי על מספר הקורבנות ועל מה שקרה שם
• להזמין סיור בהנחה שהוא כולל ירידה לחוף בלי לוודא זאת מראש
• לצפות לצלם פרטים מהסירה עם מצלמת טלפון רגילה בלי זום אופטי
• לוותר על הנושא לגמרי במקום לבקר בלזרטו נואובו, שבו נכנסים באמת פנימה
• להגיע ללזרטו נואובו בלי תיאום מראש ובלי לומר לצוות הואפורטו לעצור בתחנה

שאלות נפוצות

האם אפשר לבקר באי פובליה?

לא באופן חופשי. האי הוא רכוש המדינה האיטלקית והוא סגור לציבור, אין בו תחנת ואפורטו ואין קו תחבורה שעוצר בו. נחיתה עליו מחייבת אישור מהרשויות, שניתן לעיתים רחוקות ובעיקר לצרכים מקצועיים. את האי אפשר לראות מהמים בשיט פרטי, במונית מים או במסלול קייאק שעובר בסמוך.

מה באמת קרה באי מבחינה היסטורית?

האי היה יישוב דיג ומלח מהמאה התשיעית, נפגע קשות במלחמת קיוג'ה בשלהי המאה הארבע עשרה, ומשלהי המאה השמונה עשרה שולב במערך תחנות ההסגר של הלגונה הוונציאנית לספינות ולמטענים. בשנת 1922 הוסבו המבנים לבית לקשישים שפעל עד שנת 1968, ומאז האי ריק.

האם נכון שמאות אלפי אנשים מתו שם במגפה?

לא. המספרים האלה הגיעו מתוכניות טלוויזיה בתחום העל-טבעי והתגלגלו לרשתות. ההיסטוריון הוונציאני אלברטו טוזו פיי, שבדק את הנושא בתיעוד, מצביע על סדר גודל של עשרות בני אדם שמתו במגפה על האי - פער עצום מהמספרים שמצוטטים ברשת.

מה מצבו של האי כיום?

התאגדות של תושבי ונציה בשם פובליה פר טוטי גייסה כסף מהציבור ונאבקה משפטית שנים על זכות השימוש באי. בסופו של התהליך היא קיבלה זיכיון לשש שנים על החלק הצפוני, במטרה להקים שם פארק לגונה ציבורי. זהו פרויקט בתחילת דרכו, והאי עדיין אינו פתוח לביקורים.

יש אי דומה בלגונה שכן אפשר להיכנס אליו?

כן. לזרטו נואובו בלגונה הצפונית שימש בדיוק לאותה מטרה של בידוד ספינות ומטענים, והוא פתוח לביקורים מלווים בעונה החמה, בערך מאפריל עד אוקטובר. מגיעים אליו בקו ואפורטו 13 מפונדמנטה נואובה, התחנה היא לפי דרישה, יש לתאם מראש והכניסה בסביבות עשרה יורו לאדם.

מאיפה רואים את האי הכי טוב?

מהמים, בשיט שעובר בלגונה הדרומית בכיוון לידו, פלסטרינה או קיוג'ה. מגדל הפעמון הקטן הוא הפרט הבולט ביותר לזיהוי ממרחק. השעה הטובה ביותר לצילום היא סמוך לשקיעה, וכדאי לדעת מראש שמרחק הסירה מהחוף גדול ולכן נדרש זום אופטי כדי לקלוט פרטים.